סידורים

עד ימי עזרא הסופר (תקופת בית שני), לא היה נוסח אחיד של תפילה. כול מתפלל היה מתפלל כפי צחות לשונו, אם בקצרה ואם בארוכה.
עיקר נוסח התפילה האחיד התקבע אט אט החל מתקופות בית שני ע"י עזרא הסופר.
עזרא הסופר תיקן את עיקר הברכות בתפילת העמידה – תפילת "שמונה עשרה".
בתקופה מאוחרת יותר התווספה תפילת "קריאת שמע" וברכותיה בתפילות ערבית ושחרית.
בתחילה, הברכות בתפילת העמידה "שמונה עשרה" היו  בקצרה, לדוגמא: ב"ברכת רפאנו". תחילת הברכה הייתה: "רפאנו ה' אלוהנו ונרפא" וחותמים מיד "ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל", וכן בשאר הברכות.
בדורות מאוחרים הוספו תוספות ושולבו במרכז הברכה, כמו בברכת רפאנו: "הושיענו ונושעה… כי אל רופא רחמן אתה". ולכן יש ונמצא שינויים קלים בנוסחאות התפילה בשמונה עשרה הברכות שבתפילת העמידה.
עיקר הברכה תחילה וסוף, שווה בכל הנוסחים.
שאר התוספות בתפילה הוכנסו לסדר התפילה במשך הדורות, מחכמי ספרד לסידורי המזרח, ומחכמי אשכנז לסידורי אשכנז.
בכל העדות ישנה אחידות במבנה תפילת שחרית של ימות החול (בשינויים קלים), וזו נקבעה עוד בתקופת התנאים והאמוראים.
בכול העדות נקבע דינא דגמרא לדורות, בסדר: "ברכות השחר", "ברוך שאמר", ה"מזמורים", "ויושע", "ישתבח", וברכות "היוצר" "קריאת שמע, שמונה עשרה", "הוידוי", "סדר היום", "פיטום הקטורת" ו"עלינו לשבח".
בשאר התפילות, לרבות שבתות וחגים הוכנסו פיוטים רבים מחכמי הדורות אשכנזים וספרדים ובהם יש שוני בין העדות ועל כך ניתן ללמוד ולהוסיף דעת ממקורות אחרים.