ערכות יהדות

וישנם גם משפחות ובודדים בצפון אמריקה, בקנדה ובמינכן שבגרמניה ובעוד מקומות המנותקים בשל נסיבות פרטיות, לפעמים אילוצים של פרנסה, לעיתים כאלה או אחרות, העובדה – ניתוק!
לאלה, הנמצאים בצמתים בחייהם, ועדיין תוהים איך להתחיל את הצעדים הראשונים, פונים באתר "משכיות זהב", בהצעה להתחבר עם עברם המפואר ולחזק את שורשיהם וזהותם היהודית.
באתר "משכיות זהב" מציעים לאלה, לרכוש "ערכת יהדות" מפוארת שבעצם נוכחותה בבית מזכירה ומעצימה את זהותם היהודית. כמו מזוזה בפתח הבית. פמוטי שבת וכו'.
ערכת היהדות מכילה פריטים בסיסיים, שהם סמליים ביהדות, כמו: * תפילין מהודרות  
*  ו/ או תפילין פשוטות  * סט בר מצוה (כולל: תפילין מהודרות, טלית, סידור וכיסוי לטלית ותפילין)  * מזוזה מהודרת  * תנ"ך  * סידור תפילה  * טלית  * הגדה של פסח מפוארת  * חנוכייה * כיפה  * גביע קידוש מהודר  * פמוטי שבת מפוארים  * פלטה לשבת  * מיחמית מתקפלת מנירוסטה הכוללת פלטה לשבת  * מיחם שבת  * סט מפואר להבדלה  * ברכת הבית  * ברכת אשר יצר
פריטים אלה ימכרו לכול דורש וישלחו .לכול מקום בגלובוס.
פרטים נוספים באתר "משכיות זהב
מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש מובא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף קנ"ו עמוד ב': "כסי ריאיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא" תרגום: כסה ראשך כדי שיהיה לך יראת שמים.
כיפה היא פיסת בד או סריג,  דקה ועגולה, שחובשים על הראש יהודים  כסימן ליראת שמים.

היום ניתן לזהות לפי כיפה, שייכות לקהילה. המגזר דתי לאומי והחרדל"י, רובם ככולם חובשים על ראשם כיפה סרוגה, למן כיפה צבעונית ועד לכיפה סרוגה שחורה. היום יש והסריגה נעשית במכונת סריגה, לרוב במזרח הרחוק, אך הכיפה הנסרגת ביד יפה יותר וגם נחשבת איכותית יותר וקל להבחין ביניהם! את הכיפה הסרוגה הגדולה חובשים בני המגזר החרדל"י.
כיפות שחורות לבד וקטיפה חובשים במגזר החרדי. וגם בתוך המגזר החרדי, יש שינויים ואפשר להבחין בכאלה השייכים לחצר חסידית כזו או אחרת.
קיים מבחר עצום של דוגמאות, לכן הבחירה הטובה ביותר, תהיה לפי הזמנה ספציפית, שהרי לא את כל הדוגמאות יש במלאי.
שאלת מעמדם של הקראים היא שאלה מורכבת ומסובכת מאוד, והיא קשורה במכלול שלם של שאלות היסטוריות, חברתיות והלכתיות. התשובה הקצרה דלהלן אינה יכולה להקיף את הנושא, אלא לשרטט כיוון בלבד.
מקובל על כל הפוסקים שהקראים הם יהודים, שבשלב מסוים (יש מחלוקות אימתי החל תהליך הפרישה, אבל הוא קדם בוודאות למאה התשיעית לספירה) – פרשו מן המסורת ההלכתית, המבוססת על החיבורים הגדולים של התורה שבעל-פה, המשנה והתלמוד, ויצרו מערכת הלכתית חדשה המבוססת רק על התורה שבכתב.
לקבל את עקרונות ההלכה
למרות היותם יהודים בוודאות, שאלת הנישואים עימם היא שאלה כבדת משקל, שכן תהליך הנישואים שלהם מוכר מבחינה הלכתית, אך הגירושים אינם מוכרים לפי ההלכה. במצב כזה, יש סיכוי רב לכך שבמהלך ההיסטוריה נוספו ממזרים רבים לעדה הקראית, שהרי אישה קראית שתתגרש, תתחתן בשנית ותלד ילדים – ילדים אלה יהיו ממזרים לפי ההלכה.
למעשה, במקומות מסוימים, בעיקר באירופה, אסרו להתחתן עם הקראים מסיבה זו, אך במקומות אחרים, כמו מצרים (שם חיו קראים רבים, והכירו אותם ואת מנהגיהם), התירו להתחתן עם קראים שקיבלו על עצמם לשוב למנהג ההלכתי הרבני, ולא חששו לממזרותם.
 זרם הרפורמי ביהדות ביקש לערוך "תיקונים" בדת היהודית, ולהתאימה לעולם המודרני. התנועה נוצרה בעקבות האמנציפציה, וערכה שינויים באורח החיים היהודי, ביסודות האמונה, ובקיום ההלכה. הרפורמים אינם מקבלים את סמכות ההלכה אלא רואים בה מקור השראה בלבד.
ראשית תנועת הרפורמה פעלה בגרמניה במאה ה-19, והיא ביקשה להקל על היהודי החי בעולם המודרני להשתלב בחברה הנוצרית. בקרב הרפורמים ישנם זרמים שונים, הנבדלים באופן התיקונים ובעוצמתם.
הרפורמים מתירים לבני קהילתם למשל, נסיעה בשבת. לפי גרסתם, עיקר היהדות הוא המצוות המוסריות של "בין אדם לחברו". בשל האמונה בערכי השוויון בין בני אדם וההתנגדות לאפליה, ביטלו הרפורמים את ההבדלים הקיימים בהלכה בין חובותיהם וזכויותיהם של גברים ונשים בחיים הדתיים. הרפורמים ממנים "רבה", ואף הנשים קוראות בתורה ומנהלות את התפילה, מתעטפות בטלית ומניחות תפילין, ומוסמכות לרבנות בבתי המדרש של התנועה. הרפורמים ביטלו את ההפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת.
הרפורמים ביטלו את האמונה בביאת המשיח, ועל כן ערכו את הסידור מחדש. ביטלו פיוטים, הוסיפו שירים כדוגמת שיריה של חנה סנש ולאה גולדברג, הוסיפו פרקים בלשון המדינה (כגון אנגלית או גרמנית). הרפורמים מחקו את המשפטים שהצביעו על ייחודיות עם ישראל. לדוגמה, ב'עלינו לשבח' הם מחקו את הקטע "שלא עשנו כגויי הארצות", והחליפו אותו ב"שנגלה לאבותינו והודיעם את רצונו". בגרמניה, מחקו הרפורמים את הבקשות לביאת המשיח, לבניית בית המקדש, ולשיבת ציון. כן מחקו קטעים המתייחסים לאמונה בתחיית המתים.
המחלוקת הזו מצויה גם בבתי הדין הרבניים בארץ, אם כי ברוב המקרים עושים מאמץ הלכתי להקל בעניין,
ולהחשיבם כמי שאינו ממזר, במידה רבה בעקבות פסיקתם של הרבנים הראשיים הספרדים הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וייבדל לחיים טובים וארוכים הרב
עם זאת, תנאי הכרחי לקבלת קראים לנישואים על פי ההלכה הוא שיקבלו על עצמם "דברי חברוּת", זאת אומרת שיצהירו כי הם מקבלים עליהם את עקרונות ההלכה היהודית המקובלת, ואינם רואים עצמם עוד כקראים רב בחוץ לארץ מהווה לא רק דמות דתית, אלא משמש גם כדמות לוגיסטית ואירגונית. הרבנים הם המנהיגים הפוליטיים והקהילתיים, ולעיתים קרובות הם גם מייצגים את הקהילה היהודית מול הרשויות השונות. במקרים רבים הדמות הייצוגית-לוגיסטית של הרבנים בחוץ לארץ מרכזית בהרבה מתפקידם הדתי.
הודות לשגשוג של היהדות והיהודים בארץ ישראל, נוצרה הפרדה גמורה בין התפקידים האלו. מדינת ישראל מספקת את ההגנה, החינוך והדאגה לחיים הקהילתיים, כך רבנים יכולים להתמקד בפן הדתי של התפקיד הרבני. בחוץ לארץ, לרוב הרבנים אין את הלוקסוס הזה וככל שמצבם החומרי והחברתי של היהודים מאתגר יותר, תפקידו האירגוני של הרב גדל יותר.
ההכרח הזה אינו מפריד בין הרבנים הדתיים והחרדים לבין הרבנים הרפורמים. לכולנו יש תפקידים קהילתיים וכולנו, אם נרצה או לא, מייצגים את היהודים. גם מי שלא מוכן להכיר בשום אופן בכך שרב רפורמי מייצג את היהדות, לא יכול להתכחש לכך שרב רפורמי מייצג את היהודים.
בטורנטו לדוגמה, יש רבה שהיא אתאיסטית מוצהרת ונשואה לאדם שאינו יהודי. לדעתי, היא לא מייצגת את היהדות אבל אין לי שום ספק שהיא מייצגת את היהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב. אין רב, גם החרדי ביותר, שיכול להכחיש זאת. אם חיי היהודים בקהילתה יהיו אי פעם בסכנה, היא תהיה הכתובת שלי לעזור להם, אם יש דבר שאוכל לעשות יחד איתה כדי לחזק את התמיכה במדינת ישראל הרי שמייד אצלצל אליה ואם הייתי הרב האורתודוקסי בשכונתה הייתי מתקשר אליה לראות אם יש משפחות שמעוניינות להתארח אצלנו לארוחות שבת, בדיוק כמו שעשיתי עם הרב דייוידסון מ"טמפל עמנואל" בניו יורק כשעברנו לשכונה שלו.
אין נושא דתי בו אני מסכים עם הדעה הרפורמית, מצד שני, בעניין האחריות לדאוג לעם ישראל ולתמוך במדינת ישראל כמעט ואין נושא שאני לא מסכים איתה. ולכן יפה אמר שלמה פיוטרקובסקי באמרו במקור ראשון שהחרמת הרפורמים פירושה החרמת יהדות התפוצות. רבנים רפורמים הם אחראים לשליש מיהדות ארצות הברית (כשני מיליון יהודים) והקשר עם יהודים אלו עובר גם דרך רבנים רפורמיים. ההיסטוריה לא תסלח לצדיקים ולקנאים שמוכנים להחרים את כל מי שקשור לרפורמים ולגזור על מיליונים מבני עמנו לניתוק מעם ישראל.
המחשבה בישראל שהרפורמים פועלים על פי הנחיות הרבנים שלהם מנותקת מהמציאות ומחריפה את חוסר ההבנה. ברור לכל בר דעת שרק במקרים מעטים הרבנים גוזרים והציבור מקיים. ההתבוללות המצערת בעם ישראל אינה תוצאה של תקנה כזו או אחרת של מנהיגים יהודים. התבוללות בדרך כלל היא תוצאה של חיים יהודים שיש בהם נתק מיהודים אחרים, מיהדות, ומארץ ישראל. הרצל לא גדל כיהודי מתבולל בגלל שהרב הרפורמי הורה להוריו שלא ללכת לבית כנסת בשבת, אלא כי כך גדלו רוב הילדים היהודים בווינה ובברלין באותו הדור. המצב היום לא שונה. נדיר שהדרך להתבוללות עוברת בבית הכנסת הרפורמי, לעיתים קרובות יותר בית הכנסת הרפורמי פשוט נבנה על הדרך להתבוללות, עליה לא היה אף אחד אחר שרצה לבנות בית כנסת.
כשאני רואה פה בארצות הברית שעקב משבר הקורונה בתי כנסת רפורמיים רבים נסגרו לתמיד, כואב לי. למה? כי היהודיים שהתכנסו שם לתפילה ומצאו קהילה יהודית חמה לא ילכו מחר לבית הכנסת הדתי בשכונה שלהם, רובם יאבדו לעם ישראל לנצח. לא הייתי נכנס לבית הכנסת שלהם, אבל הלב שלי נשבר לראות חיים יהודים שלא ישובו עוד. מי שלא עצוב על שברונם של קהילות אלו גם לא ידאג מחר כשייסגר בית כנסת אורתודוקסי שאינו בשכונתו.
למצקצקים על טיפוח הקשרים עם רבנים רפורמים אני מציע לבדוק בציציותיהם וליטול קורה מבין עיניהם, עד כמה אכפת להם מעם ישראל כולו. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כשאני רואה כאלו שתוקפים את העזרה ליהדות התפוצות בכללותה ומציגים אותה כ"אהבה לרפורמים" והתפשרות על היהדות. מי שרוצה לדאוג לעם ישראל לא יכול להחליט שהוא מוותר על מי שלא נוח לו איתו. אסור שמחלוקות לגיטימיות יעצרו אותנו מלסייע למיליוני יהודים או יגרמו לנו להפקיר את יהדות התפוצות.