קשר התפילין לדת יהודית

אחרי שהבנו את המשמעות של התפילין בזהות היהודית, נקל יהיה להבין את חשיבות התפילין בכל בית יהודי. לכן יהודים משתדלים להדר ברכישת התפילין בכול כוחם ואף למעלה מזה! רכישת תפילין לקראת הבר מצווה הפכה להיות טקס שהסבים משני הצדדים מתחרים ביניהם, מי יקדים וירכוש את התפילין לנכד האהוב, את התפילין המהודרות יותר. וככל שעולה רמת המודעות לחשיבות התפילין בחיי היהודי, כך עולה הרצון להשקיע ברכישת תפילין ברמת ההידור הגבוהה: סופר סת"ם יהודי תלמיד חכמים ירא שמים, כתיבה יפה ומהודרת של הפרשיות, בתים מהודרים מבהמה גסה עם גימור מושלם, רצועות עבודת יד שחורות משני הצדדים, ואנו רק התחלנו להסביר לאיזה רמת הידור אפשר להגיע. ועדיין אפשר להוסיף וללוות את תהליך ייצור התפילין למן תחילה ועד לסופו, הכנסת הפרשיות לתוך הטוטפות.

באהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא את עמו, נתן לנו את מצוות התפילין, מעין חותם הדומה לדיוקנו של מלך. ה' הבטחנו בתורתו, שכל זמן שאותו דיוקן ייראה עליך, כולם יראו ויפחדו ממך, כלשון הכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". לאחר מכן, מתוך אהבה עליונה שאהב המלך אותנו, נתן בידינו את החותם שלו עצמו, כביכול. את זאת עשה ה' לנו בשבתות וימים טובים שהם בעצמם תפילין של ראש דמארי עלמא שראשי ישראל מעוטרים בהם. בימים אלו, כיוון שאנו אוחזים את חותמו העליון של המלך, עלינו להניח את התפילין הארציות שאנו מניחים בכל יום. איסור חמור הוא להעביר תפילין דמארי עלמא ולהניח את התפילין האנושיות, שהן אינן אלא דוגמא לדיוקנו של מלך.

ככל שנוסיף ונלמד על התפילין, קדושתו ומעלתו, כך נוסיף להבנה " מהו תפילין"!
הגמרא במנחות מביאה את שיטות התנאים הקובעים, שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים: דתניא: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה", ימים – ולא לילות, מימים – ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי… רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר: והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך, מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות" (מנחות לו:)

בדעת רבי עקיבא הסובר, שאות הוא הפוטר מתפילין, יש לעיין מה הוא הגדר של "אות" הפוטר מתפילין בשבתות וימים טובים, רש"י כתב: "מי שצריכין אות. ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמן, להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה, יצאו שבתות וימים טובים, שהן עצמן אות בין הקב"ה לישראל, דכתיב: כי אות היא ביני וביניכם"  (רש"י עירובין צו. ד"ה מי)

אמנם, לעניין יום טוב לא מצאנו מפורש שנקרא בתורה אות, אבל מצאנו בדברי הרמב"ם: "כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת, כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יום הכפורים, שכולם שבתות השם הן" (רמב"ם שבת כ"ט, י"ח).

השוואה זו של יום טוב לשבת בדברי הרמב"ם, בוקעת ועולה מדברי הגמרא בחגיגה (יח.).

רש"י מדגיש שמצווה סתמית בעלמא, אינה יכולה להוות אות שאנו מחזיקים בתורת ה'. זאת, משום שהעניין אינו בציות העבד לתורת רבו הבא לידי ביטוי בכל אחת מהמצוות, אלא במצוות מסוימות בלבד המוגדרות כן בתורה, כתפילין וכשבת. אפשר שלדעתו מדובר במצוות שמייצגות זיקה מיוחדת בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא, כתפילין שמבטאות את שם ה' שנקרא עליך, וכשבת שקריאתה בתורה, מבטאת את הברית הנרקמת בין ה' לבין עמו על ידי השבת.

בכל זאת, עדיין יש לעיין בשאלה למה להגביל הנחת תפילין בשבתות וימים טובים, מפני שיש בהן אות,  האם הוא מפני שיש בזה ביטוי זלזול באות של השבת? או שמא יש כאן מיעוט של התורה, שניתן לקיים רק אות אחד כל פעם? דהיינו, כיוון שהתורה מיעטה במפורש מימים ימימה ולא כל ימים, על כורחנו אנו מפרשים, שהתורה מיעטה מקצת הימים, שיש בהם אות מצד עצמם. אם כך, התורה מעוניינת בביטויי אות יחידאיים, וביום שיש בו אות אחת אין מקום לאות אחרת.

כאפשרות השנייה עולה מדברי התוספות בעירובין (צו.), לפיהם דרשת מימים ימימה סומכת על "והיה לך לאות". כך הם גם דברי הרשב"א בשם הירושלמי: "ימים, ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים. הא דמפיק שבתות וי"ט [אדרשא] דלאות על ידך בסמוך קא סמיך, דדרשינן, מי שצריכים אות יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות, וקסבר דמחד לחוד לא הוה דרשינן. וכענין זה מצאתי בירושלמי דגרסינן התם, והיו לך לאות, את שהיו לך לאות, פרט לשבתות וימים טובים שכולם הם אות, והלא כבר כתיב מימים ימימה, כדאמר ר' יוחנן, כל מילה דלא מיחוורא, מסמכינן ליה מן אתרין סגיאין" (רשב"א עירובין צו.).

אמנם הבית יוסף כתב: "במדרש הנעלם לשיר השירים על פסוק (שיר השירים א', ג') לריח שמניך טובים, וזה לשונו רב המנונא סבא הכי אמר, אלין אינון ימים דאיקרון טובים, ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון, ועל דא איקרון טובים, בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפלה דרישא יום טוב תפלה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיום טוב ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין. רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין ביום טוב תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושריא עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד ואסיר לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עבד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסיר לעמא קדישא לדחיה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכל שכן בשבת דכולא שרא עלן"  (בית יוסף או"ח ל"א)

הזוהר מפליג שם גם בעניין חולו של מועד שיונק את הארתו מן הימים הטובים, וממילא גם חולו של מועד הוא בבחינת תפילין של יד של מארי עלמא המונחים על ידיהם של ישראל. על כן, גם בחולו של מועד אל לו לאדם להניח תפילין אנושיות, כי מעוטרים אנו בחותמו של מלך עצמו.

בזה באה לידי ביטוי עוצמתם של התפילין, הן התפילין האנושיות והן של בורא העולם, שאינן אלא ביטוי לזיקה העצומה שבין ישראל לקודשא בריך הוא. מתעטרים בחותם המלך ומאמירים זה את זה – אנחנו מאמיריך ואתה מאמירנו.