מאמר על תפילין 

התפילין במיוחד מעידים על הקשר שבין עם ישראל לבורא עולם. בתפילין של ה' כתוב שבח של עם ישראל וכו'. ובתפילין המוכרות לנו אותם אנו מניחים, בהם יש ד' פרשיות, מעידים אנו על שבחו של הקב"ה, שהבדילנו מן העמים בקדושה. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין, הני תפילין דמרי עלמא, מה כתיב בהו אמר ליה: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ובמי משתבח קודשא בריך הוא, בשבחייהו דישראל אין דכתיב 'את ה' האמרת היום' 'וה' האמירך היום' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד' ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי אמר ליה 'כי מי גוי גדול' 'ומי גוי גדול' 'אשריך ישראל' 'או הנסה א-להים' 'ולתתך עליון' אי הכי נפישי להו טובי בתי אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא או הנסה א-להים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא וכולהו כתיבי באדרעיה"  (ברכות ו.)

מי ישיג גבורות ה' ומעלתו הרוחנית שמשווה הנחת תפילין של קודשא בריך הוא לתפילין של עם ישראל. ובמדרש מובא שהתפילין שהקדוש ברוך הוא מניח מבטאים את אהבתו הגדולה לעמו ישראל. בכך, מאמיר ה' את ישראל ומעמיד אותם בפסגת הבריאה והיצירה. לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית. ואם דברים אלו לא מובאים מדברי קדמונינו, אי אפשר שנעלה זאת על דעתנו מסברא!

ההדדיות הבאה לידי ביטוי בהנחת התפילין, כשכל צד בברית קודש זו, מתעטר ומשתבח בצד האחר. כלשון הגמרא: "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם", אנחנו מאמיריך ואתה מאמירנו.

בתפילין שבידינו ובראשנו אנו מייחדים את שמו של בורא העולם באמירת "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", ומדגישים בכך את אחדותו המוחלטת, שאין שום כוח שיכול לפעול בעולם מלבדו. ביתר שאת וביתר עז אנו קובעים בכך את אמונת הייחוד העליון, שעל פיו הבריאה כולה כלולה בו יתברך. אנו אומרים שהקדוש ברוך הוא הוא ה'יש' היחיד בעולם, "אין עוד מלבדו" וגם אין שני לו.

בתפילין דמארי עלמא, מייחד הקדוש ברוך הוא את עמו, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". עם ישראל הם מרכבה לשכינה, העם היחיד בארץ שמבטא את מלכותו של ה' בארץ באופן מלא. עם ישראל מכריזים בפה מלא כי שם כבוד מלכותו נוכח בעולם. זוהי מעלתם של ישראל הממליכים אותו יתברך בעולם. וחשוב לדעת שאין שני לו כפי סברת אלה שאוחזים וממציאי דתות אחרות.

משמעות ההבדל בין שני הייחודים, הייחוד העליון והייחוד התחתון, מתבטאת באפשרויות הבאות: האם אנחנו מאיינים את הבריאה כולה וכוללים אותה במציאותו יתברך, או שמא הנבראים מנכיחים את מציאות ה' היחיד בעולמו, וממליכים אותו בתוך המציאות. הייחוד העליון הוא מצד עצמותו יתברך שאין עוד מלבדו. הייחוד התחתון, לעומתו, הוא מצד הנבראים שמכירים במלכותו, ורואים בו את מלכו האחד של העולם.

התפילין מבטאים את שני הייחודים האלה במלואם, ואת החיבור העדין והדק שביניהם. התפילין של בני ישראל מנכיחים ומדגישים את ה' אחד שאין עוד מלבדו. בתפילין אלה אנחנו משתבחים בו יתברך, ומכתירים אותו בכתר עליון: האחד המוחלט שאין עוד מלבדו. בתפילין שמארי עלמא מניח, משתבח ה' בעמו המכתיר אותו ומכיר במלכותו בארץ, ויחדיו מבטאים הרמוניה ושלמות בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

במדרש זה באה לידי ביטוי ההדדיות המושלמת בין עם ישראל ל-ה'. הדדיות זו מתבטאת בקביעה שאף מארי עלמא מניח תפילין בראשו ובזרועו, כביכול, ובכך שגם בתפילין שלו ארבע פרשיות בארבעה בתים בראשו, ובבית אחד בזרועו.

 ר' צדוק הכהן מלובלין עומד על היחס בין תפילין של יד לתפילין של ראש. את דבריו מבסס על מאמר הגמרא במסכת מגילה על הפסוק ממגילת אסתר (ח', ט"ז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר":

"ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש" (מגילה טז:)

כך כתוב ר' צדוק:

"ויקר אלו תפילין (מגילה טז:) דהוא דביקות וקישור ישראל לאביהם שבשמים שזה פירוש התפילין וענינם, דתפילין דישראל כתוב בהם ה' אחד ובדמרי עלמא דישראל גוי אחד (ברכות ו.) ויש יחוד מצד תפילה והוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו שמתיחד עם השפעת ה' יתברך וזהו תפילין של יד שכנגד הלב דתפילה הוא עבודה שבלב (תענית ב.) ויש יחוד מצד התורה דהיינו שמתיחד עם חכמת ה' יתברך והוא היחוד דקריאת שמע שמקבל עול תורה ועול מצוות והוא תפילין שבראש נגד המוח, וזה מתגלה על ידי הארת הפורים שמתלבשת יסוד חכמה העליונה בלבבות כנסת ישראל ומתגלית הארתה במוחם ולבם".

עיקר עבודת ה' של האדם יונקת משני מקורות ועומדת על שני עמודי יסוד: תורה ותפילה, עבודת הלב ועבודת השכל והמוח.

תפילין של יד הם כנגד עבודת הלב, היא התפילה. לפיכך אמרו בהם "והיה לך לאות", ודרשו חז"ל "ולא לאחרים לאות". עבודת הלב האישית, המתבטאת בהתקשרות האינדיבידואלית עם הקדוש ברוך הוא בשפיכת שיח לבבו, ראוי לה שתהיה במתחם רשות היחיד שבין האדם לבין קונו.

לעומת זאת, תפילין של ראש הם כנגד עבודת המוח וכוחות השכל בלימוד התורה שהיא חכמת ה' יתברך. ממילא, עליה נאמר:

"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – ואמר ר' אליעזר הגדול אלו תפילין בראש" (ברכות ו.)

תפילין שבראש גלויות לעין כול, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו". הארת הפנים של חכמת ה' הבוקעת מן האדם הלומד, באמצעות חכמות בחוץ תרונה, יכולה להתבטא גם בתפילין הניצבים בראשו של אדם לעין כול, הממחישות את ההתקשרות עם הקדוש ברוך הוא באמצעות חכמתו, תורתו.

אף בתפילין דמארי עלמא, מתבטאת זיקתו של קודש בריך הוא לעמו ישראל בשתי הבחינות, תפילין של יד ותפילין של ראש, כמוזכר בסוגיה ההיא. בתפילין של יד מתגלה תאוותו של ה' לתפילתן של צדיקים, כדי להשפיע עליהם את שפע ברכתו. בתפילין של ראש מתגלה הקשר המהותי שמחבר בהדדיות מופלאה את עם ישראל לקודשא בריך הוא בחכמתו ובתורתו. ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הם (זוהר ויקרא 'אחרי מות' ע"א וע"ב), זוהי מעלת הדבקות העליונה שבתפילין.

אחרי שהוכחנו כל זה, ייקל עלינו להתחבר באהבה וביראה עם התפילין במשמעותו העמוקה. יש סוגי תפילין שונים וכל אחד יבחר בהכוונת מורה הוראה בתפילין המתאימות. יש רבנים שממליצים לבעלי תשובה להניח בתחילת דרכם בעולם התורה תפילין של 'רבנו תם' העשויות מעור בהמה דקה, ולאחר מכן לעלות במעלות הקודשא.

בבסיס עלינו לדעת שרוב עם ישראל מניח תפילין רש"י, ובעשורים האחרונים ב'דחיפת' מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל רבים ולא רק אברכים מניחים 2 זוגות תפילים, בתחילה בברכה תפילין רבנו רש"י ולקראת סוף התפילה מורידים ומניחים רבנו תם בלא ברכה. ויש יחידי סגולה המניחים 2 תפילין של ראש יחד ועל כך במאמרים אחרים.